בואו נדבר גלויות

נתחיל מזה שאני מאד אוהבת את העבודה שלי כמנהלת מוסדות האמנות באשדוד. מבחינתי, היא לא פחות משליחות. במסגרת העבודה, יש לי הזכות לקחת חלק בתהליכים משמעותיים, ולקדם נושאים הקרובים ללבי ולערכים בהם אני מאמינה. יחד עם זה, לצד העבודה, יש בי קולות, כישורים, צרכים וחלומות נוספים, שרוצים גם הם לבוא לידי ביטוי ומימוש. שנים דחיתי את הקולות הללו בכל מיני תירוצים בסגנון "זה לא הזמן", אבל היום אני מבינה שאם הקולות שבים ועולים, זה בדיוק הזמן. אין זמן אחר, וכל ניסיון להדוף, להתחמק ולדחות אותם אינו הדבר הנכון. אני מאמינה, שכל אחד מאיתנו מגיע עם מתנה לעולם, עם ערוץ מדויק,…

חצי שנה ל#תמונהביום2020

לומר שאני מתרגשת זה לחטוא לאמת, לומר שאין לי אוויר ובה בעת מתחוללת בתוכי צנטריפוגה שגורמת לחלקים בי לרחף, זה יותר מדויק. והנה הסיפור שלי – אני מסכמת היום חצי שנה ל#תמונהביום2020 ובלשון בני גילי, 'הופכת תקליט' ומתחילה מחר את מחצית השנה השנייה. כשאני מסתכלת על החודשים האחרונים, ולמרות שאני לא בן אדם שעף על עצמו, נרשמת לה שביעות רצון: אני מרוצה על שחזרתי לצלם לאחר תקופת התנזרות מוחלטת, מרוצה שהצלחתי להביא את עצמי ליצור לאחר תקופה ארוכה. מרוצה שהצלחתי להשתיק קולות בתוכי שאמרו "את מי יעניינו צילומים של פרחים וציפורים?" או "מה כבר יהיה לך לצלם בגינה  במשך שנה?" ויותר…