להקשיב לבטן

IMG_0199אני לא תמיד מקשיבה לה, לפעמים קשה לי להתמסר, לבטוח ולשחרר ויש פעמים שמתחוללים קרבות בינה לבין החבר'ה האחרים, אבל בכל הפעמים שאני מאפשרת לה לקבל החלטות, היא לא מאכזבת.

לאינטואיציה, שגרה אצלי בבטן ומנהלת על בסיס קבוע מאבקים עם המוח והלב, מוקדש הפוסט הזה. 

הימים ימי טרום פסח אבל הסיפור מתחיל קצת לפני חנוכה, בלילה חורפי טרוף שינה, 03:00 בבוקר, בדקתי מה התחדש בפייסבוק בתקווה שהעיסוק ירדים אותי (לא קרה). תוך כדי התעדכנות, צדה את עיני 'התשוקה לאור', ואני, ששמות יצירתיים עושים לי את זה, עצרתי לחיטוט מעמיק. התברר ש'גברא', בית ספר לצילום שלא הכרתי עד לאותו רגע, מפיק כמסורת לכבוד החג, יום מרוכז שמשלב סדנאות, מפגשי אמן ודברים טובים. התשוקה לאור הצליחה להצית בי תשוקה ונרשמתי לסדנת צילום תנועה שהלהיבה אותי במיוחד, 'צילום בעור' בהנחיית גדי דגון, צלם אמן שאני מאד אוהבת את עבודותיו. 'על הדרך' משכה את תשומת ליבי סדנא נוספת, Colorfood, סדנת יצירה באוכל בהנחיית דן לב. לא הכרתי את דן והעיסוק באוכל לא היה בראש סולם העדיפויות שלי, גם לא כצלמת, אבל משהו גרם לי להתעניין בה, להחליט להירשם, להחליט שלא, להחליט שאולי בפעם אחרת, לחזור ולקרוא, להתלבט. ניסיתי להניח לזה וכמו זבוב טורדן שמזמזם ליד האוזן, לא הצלחתי לעצור את הרעש, עד שמצאתי את עצמי ברשימת המשתתפים גם לזו.

ברור לכם מי עמדה מאחורי העניין, נכון?! היא אותתה לי "תרשמי, מה כבר יש לך להפסיד?!" והמשיכה לנקר "בכל מקרה את לוקחת יום חופש". נרשמתי וקיוויתי שלקחתי החלטה נכונה ושיהיה מעניין.

הסדנא של גדי לא חייבה הכנה מוקדמת, זו של דן אילצה אותי לפנות זמן ולעשות שיעורי בית, לחפש תמונת השראה ולחשוב על מנה שאצור ואצלם בעקבותיה. קצת קיטרתי על זה, חשבתי לסגת מהעניין אבל שומרת הראש שלי לא וויתרה.

בסופו של עניין בחרתי בתמונת הרקדניות שצילמתי בבלט הישראלי ובהשראתה החלטתי להכין פבלובות, כמחווה לפרימה בלרינה המפורסמת שעל שמה הקינוח.

בבוקר הסדנא נראיתי כמי שעוברת דירה ומצאתי את עצמי סוחבת מזוודה ענקית עמוסה בכלי מטבח וכלי הגשה, בדים, סרטי קישוט, ספסל קטן שלא ממש ברור לי מה חשבתי כשהכנסתי אותו למכונית, מיקסר, שמנות מתוקות, תותים, פירות יער וכל מה שסברתי שהכרחי להכנת המנה הפוטוגנית פלוס המחשבה שאני אלופה בלסבך לעצמי את החיים ו…למה הייתי צריכה את זה לעזאזל ?!

אחרי כמה שעות, לא מעט גרסאות, שימוש ב- % 5 מכל מה שהבאתי מהמושב ותוצאה שונה בתכלית מהרעיון המקורי איתו הגעתי בבוקר, יצרתי את 'חדר תפירה' והזמנתי את כל המשתתפים לאכול את התותים ופירות היער שנותרו מיותמים. בזמן שעסקתי בקומפוזיציה ובהקצפת שמנת מתוקה, נהניתי מהיצירתיות שעפה שם באוויר ובלי שארגיש עוד משהו קרה, ריחפתי בעצמי.

פוסט על קורס אוכל

הבנתי שאני רוקדת כשאני מצלמת אוכל, שמסקרן אותי צילום סטודיו וכבונוס גם הבנתי שאני חייבת שיתוף פעולה מקצועי עם דן לב ועילית אנגל ועם פרויקט ה – Colorfood  שלהם.

מאותו היום עברו ארבעה חודשים, ההנאה הצרופה הפיחה בי את האנרגיה לפצח כמה אגוזים: נרשמתי ללימודים של כשנה בצילום אוכל וסטודיו בגברא! בשבילי זה 'אגוז מלך' שמגיע לו סימן קריאה כי הצד הטכני שלי הוא הצד המאותגר. וסטודיו זה המון טכני, דיוק, מדידות ואורך נשימה, כל מה שאני לא בדרך כלל. תערוכת 'מבשלים אמנות באשדוד' בהשראת  Colorfood מתבשלת לה ואין לי ספק שזו תהייה חגיגה (קישורים מחכים לכם במאחורי הקלעים).

"מה כבר יש לך להפסיד?!" הפך להרווחתי בגדול! סדנת המחול הייתה מעניינת, סדנת Colorfood  היא זו שחוללה שינוי אמיתי ופתחה בעבורי צוהר לעולם חדש ומרתק.

וכן, היא  צדקה. שוב.

שלכם באהבה, נעמי והאינטואיציה.

מאחורי הקלעים
IMG_0020
ככה נראים שיעורי בית בקורס צילום אוכל, להכין מנה ולצלם, הכנתי סלט שאני מאד אוהבת.
כל סוגי וצבעי העגבניות שבא לכם, פלפל חריף,כמה שמתחשק ואפשר בלי, הירוק של הבצל הירוק,
זייתי קלמטה מגולענים, בזיליקום טרי, מוצרלה ופרמזן משובחים, שמן זית, מלח אטלנטי, כמה נגיעות
חומץ בלסמי, אפשר להוסיף פלפל שחור אבל אני מעדיפה בלי. טעים ממש!

ולקינוח - קישורים : 
פרויקט Colorfood  
מבשלים אמנות באשדוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s