שנה שאני נקייה!

IMG_0775טלפון מהמרפאה לרוב לא מבשר טובות. נקראתי לדגל: לתאם תור לרופאה. תיאמתי.

ואכן התחוור לי שכמעט כל ערך שצריך להיות גבוה- נמוך, כל מה שאמור להיות נמוך עולה על הנורמה המקובלת. כוכב האירוע היה הסוכר בדם.

"תתאזני או שנתחיל בתרופות", הרופאה הייתה נחרצת כמו שלא ראיתי אותה מעולם, מה שהבהיר לי, מעל לכל ספק, שזה לא צחוק. היה לי ברור שלסוכרת, גם אם היא 'התחלתית', אין מקום בחיי ויחד עמה גם לכל הרעות האחרות.

העניין הוא בטווח שבין ההבנה, ההחלטה והיישום אז למרות שאני בן אדם מאד משימתי ועל אף שהבנתי לעומק את המשמעויות וידעתי מה הן דרכי הפעולה הנדרשות, הימים שאחרי ההודעה גררו לא מעט דמעות על מר גורלי, שיחות נזיפה עם עצמי ברוח "איך הגענו עד הלום" ו"יחסינו לאן". אפשרתי לרחמים עצמיים להשמיע קול ובאופן כללי הייתי די מבואסת ומאד מודאגת. הבנתי, לתדהמתי, שאין לי חסינות וה"לי זה לא יכול לקרות" לא תופס. נבהלתי והבהלה, מסתבר, היא יופי של שעון מעורר.

הכרזתי על פרויקט 'חישוב מסלול מחדש', הגדרתי דפ"א (דרכי פעולה אפשריות) ובחרתי דפ"ן (דרך פעולה נבחרת), עשיתי מסיבת פרידה מהפחמימות והסוכרים ויצאתי לדרך. היא לא הייתה קלה.IMG_0784-2

עברתי תהליך גמילה שארך חודש וגרר כאבי ראש וצמרמורות ומצב רוח ירוד ועייפות ושוב מצב רוח ירוד אבל איכשהו לקראת סיומו של החודש נטול הסוכר והפחמימות הריקות הרגשתי מלאה. יחד עם האביב שהגיע, נעלמו תופעות הלוואי. נגמלתי.

עד הקיץ כבר התאפסו להם הערכים בדם והתוצאות התקינות היוו אסמכתא לכך שפעלתי נכון, תוסיפו לזה בונוס של ירידה משמעותית במשקל ואנרגיה שחזרה אליי ביג טיים ואתם יכולים להבין את התמונה הכללית.

מאז עברה בדיוק שנה. שנה של משמעת ברזל, בלי חריגות ובלי סטיות מהמותר כשהפחד משמש יופי של שומר ראש, רק שכמו שקורה עם מכורים, גם אני החלפתי התמכרות אחת באחרת. הפסקתי לצרוך סוכר והתחלתי לצרוך חוויות ומראות. מצאתי עצמי שוב מכורה. הפעם, לטבע, לטיולים, להתנסויות חדשות וליצר ההרפתקנות שהופיע משום מקום. אין לי ספק שלהתמכרות הזו אין השפעה שלילית על מצבי הפיזיולוגי :). נהייתי סטוקרית של עונות השנה, של זריחות ושקיעות, של ערפל ואגלי טל, של ענני נוצה וכבשים, של שלוליות ושלכת, של ניצנים ופריחות.IMG_0754-3

בתהליכים של שינוי מומלץ לגייס סביבה תומכת, זה מסייע ומקל ולשמחתי בורכתי בכזו ובנוסף, עמדה לטובתי המצלמה שחידדה לי את הפוקוס. אם היו שואלים אותי לפני שנה, הייתי ללא ספק משיבה שאאפס את הבדיקות ואחזור לנשנש נחשים מסוכרים, תשאלו אותי היום – אני מחכה לביקור הבא באגמון החולה וסופרת רגעים לקראת הטיול לאיסלנד לתור אחר הזוהר הצפוני ופלאי טבע נוספים ובלי לבקר בשום אאוטלט ראוי לשמו.

הדרך, מסתבר, באמת יותר חכמה מההולך בה ואם יורשה לי להציע, לא חייבים לחכות לטלפון מהמרפאה כדי לשנות דרכים. עדיף שלא.

שלכם, נעמי

IMG_0022מאחורי הקלעים: תכנית הגמילה כללה התנזרות מוחלטת מכל מה שמעורר בי זיכרונות אסורים כך שכמעט שנה לא אפיתי (בני הבית והאורחים לא הוזנחו, באדיבותה של רותם הבכורה שלנו שמאד אוהבת לאפות). בשבוע האחרון חזרתי ל'זירת הפשע' ובדקתי אם אחרי תקופת ההתנזרות, אני עדיין זוכרת איך עושים את זה. ובכן, שנה של התנזרות לא מבטלת 33 שנות ותק באפיה. לציון יום השנה לחיים החדשים שלי אפיתי את מי שנהגו להתארח אצלנו בשבתות בבוקר בתדירות גבוהה, הסקונס. מדובר בלחמניות פריכות ועדינות, מהירות הכנה וטעימות להפליא אבל רק כשהן טריות ממש.
הולכות נהדר עם חמאה, ריבה, דבש וגם בלי כלום. כאלה שמסתדרות לך את בוקר שבת ואת כל השבוע שלאחריו. קפה או תה משובחים מעצימים את החגיגה. אימצתי את המתכון של קרין גורן שאימצה אותו מג'וליאנה אורם מלונדון, קבלו קישור http://www.carine.co.il/page_1734  בני הבית השמיעו גרגורי הנאה. אכלתי תותים עם בננה ונהניתי גם.

10 Comments

  1. אילנה סיסו

    מהממת!
    כתיבה נהדרת ויופי של תהליך כמו רק את יודעת!
    מעכשיו רק סיפרי הצלחות ובריאות ❤

    אהבתי

    1. תודה רבה אילנה יקרה.

      אהבתי

  2. יהודית

    מאחלת לך בריאות איתנה והמשך גמילה מבורכת

    אהבתי

    1. תודה רבה יהודית יקרה.

      אהבתי

  3. ורד

    כתיבה נהדרת – כל הדרך שעשית מוכרת גם מוכרת…
    משתפת שיהנו גם החברים.

    Liked by 1 person

    1. יפעת

      תודה נעמי יקרה… שהזכרת לי בעצמה ביצירתיות ובכנות את חווית ההצלחה וחשיבות הגמילה רגע לפני שנפלתי שוב לזירת הפשע. אוהבת יפעת

      אהבתי

      1. לשרותך בכל עת 😉, תודה יפעת.

        אהבתי

    2. את מלווה מקרוב… קבוצת תמיכה ❤

      אהבתי

  4. חגית

    נעמי. כל הכבוד לך שאת חזקה ומסוגלת להתמודד עם האויב המתוק. לא תמיד זה אפשרי וגם לא תמיד זה עוזר. לפעמיים הגוף כבר לא מייצר אינסולין וצריך לקבל אותו בתרופות. תמשיכי כך. זה מאוד מעודד.

    אהבתי

    1. תודה. מודעת גם מודעת לסכנות שמביאה איתה הסוכרת וכמו שכתבתי, הפחד עמד לטובתי. אחר כך המשמעת.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s